זילברשטין נ' גלובל דיגיטל בע"מ

החלטה

1.זוהי בקשת המבקש להתיר לו להגיש ראיה, חלק מהחלטתה של כב' השופטת שרה שדיאור - אשר ניתנה במסגרת הליך למתן סעד זמני במסגרת ס"ע 138983-10-10. המדובר בחלק מן ההחלטה המצטט חלק מהסכם שבין המשיבה לבין צד ג'. ההליך בתיק האמור כולו, הינו הליך חסוי. לפיכך נתבקשה הגשת הראיה על אף החסיון.

לטענת המבקש, החסיון שהוטל בהליך האמור, נועד למנוע פגיעה בסודותיה המסחריים של המשיבה, ואולם צמצום החסיון לצורך הגשת הראיה דנן לאור תוכנו של החלק המצוטט לא יפגע במטרת החסיון.

מוסיף המבקש וטוען כי מטרת הגשתה של הראיה הינה לפגוע באמינות עדותו של מר ליונל אוחיון בדיון האחרון, טענה שעלתה גם, כלשון הבקשה "לאורך ורוחב בחזית כי מעולם לא הובטח לתובע ו/או למי מעובדיה האחרים והבכרים " (כך במקור), עליהם נמנה גם אותו צד ג' " כל הבטחה ביחס לאחוזים מרווחי החברה אלא היה מדובר בתוספות שכר לפנים משורת הדין".

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה , הגשת בקשה זו הינה נסיון לעקוף החלטה שניתנה כבר על ידי בית דין זה ביום 26.5.13 לענין זימון עדים מטעם המבקש, במסגרתה הוגבלה העדת עדים מטעם המבקש, שיועדו להעיד בסוגיה האמורה שבמחלוקת, ובכלל זה לא הותרה העדתו של אותו צד ג'. מוסיפה המשיבה וטוענת כי ב"כ המבקש עושה שימוש לא ראוי בידע שיש לו מכך שניהל נגדה את אותו הליך בשם צד ג' , וזאת תוך הפרת חובת הסודיות שאליה התחייב צד ג'. מוסיפה המשיבה וטוענת כי ההליך דשם היה הליך בינים שבו קבע בית הדין מפורשות כי הקביעות בו אינן אלא לכאוריות, כי ההחלטה התיחסה לחוזה אחר שבין אותו צד ג' לבין המשיבה ולפיכך הראיה אף בלתי רלבנטית.

3.להשלמת התמונה יאמר כי על פי הוראת בית הדין המציא המבקש אישורו של צד ג' לגילוי הראיה , כפוף להחלטה בנדון של בית הדין.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

אשר לשאלת הרלבנטיות של הראיה- נושא זה הוא אחד השנויים במחלוקת בין הצדדים לאורכו של ההליך ולענין זה אף התיחסתי בהחלטה מיום 26.5.2013, תוך דחיית טענת המשיבה בנדון. שם ציינתי כי קבלת טענה זו כמחסום המונע מן המבקש הבאת ראיות מביאה לתוצאה לפיה לגופו של ענין מתקבלת מראש גרסתה של המשיבה, ולכך אין מקום.

אשר לטענת החסיון, אכן ההליך בפני כב' השופטת שדיאור הוחסה לבקשת הצדדים, ואולם , כפי ציין המבקש, הטעם לכך היה שמירת סודותיה המסחריים של המשיבה. בתגובתה לא חלקה המשיבה על כך שזהו הטעם לחסיון. עיון בראיה מעלה כי הגשתה אין בה כל חשש כי תפגע בסודותיה המסחריים של המבקשת. מקובלנו כי חסיון הליכים הינו תמיד החריג, והכלל הוא פומביות הדיון. משכך, במגבלות המבוקשות ,לא היתה כל מניעה לאפשר הגשת הראיה, תוך שניתן היה אף להוסיף ולהגביל כך שאף היא תוגש באופן חסוי לתיק בית הדין.

ואולם, באשר לטיבה של הראיה, נוכח העובדה כי מדובר במקטע מתוך החלטה שבה נקבעו עובדות לכאוריות בלבד- טענת המשיבה מקובלת. אין מדובר בממצאים חלוטים ולפיכך לא יוכל בית הדין בהליך דנן להסתמך על קביעותיה של כב' השופטת שדיאור. לא ברור גם מדוע יש להפנות להחלטתה של כב' השופטת שדיאור ,כאשר המבוקש הוא למעשה להסתמך על ציטוט המובא בה מתוך מסמך אחר.

אם כן, בנסיבות הענין אינני רואה טעם בהגשתה של ראיה זו דווקא.

יתכן והיה מקום לשקול אחרת לו היינו מצויים בשלב מקדמי יותר ולא בשלב שלקראת סיום הבאת הראיות מטעם הנתבעת . יתכן אף שהיה מקום לקבוע אחרת לו היה מדובר בראיה בתחום שהמחלוקת בגינו לא היתה ידועה , או לו היה מדובר בראיה שנתחדשה רק כעת, או בעדות שבמהותה מזימה טענה חדשה שהועלתה , ואולם אף אחת מן האפשרויות דלעיל אינה תואמת את מצב הדברים דכאן. הסוגיה שבגינה מבוקשת הגשת הראיה הינה סוגיה העומדת על סדר היום עוד בטרם שלב הגשת התצהירים. המבקש, וגם העד מטעמו העידו בסוגיה ספציפית זו , ולא ברור מה חידוש יש בהבאת ראיה זו, לעת הזו , תוך שיבוש סדר הבאת הראיות.

5.נוכח זאת, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון עם סיום ההליך וכפוף לתוצאותיו.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: